הצורה המקומית – מאופינת במוקדים של קרחת, אודם, ללא גרד וללא דלקת. האזורים הנגועים הם: אף, שפתיים, סביב העיניים, רגליים ומתחת לסנטר.
הצורה המפושטת – מאופינת במוקדים של קרחת, קשקשים, אודם, דלקת ובמקרים כרונים ניתן לראות גם שינוי בצבע העור. צורה זו מפוזרת על פני כל הגוף.
מקור ההדבקה
ככל הנראה הטפיל מועבר מהאמא לגורים בימים הראשונים שלאחר ההמלטה ע"י מגע ישיר. כלבים רבים נושאים את הטפיל בעור ללא הופעת מחלת עור. הופעת מחלת העור לרוב קשורה לפגיעה תורשתית או נרכשת במערכת החיסון אוו למצב גופני לא טוב – נגיעות בתולעים, הזנה לא נכונה.
אבחון
מגרד עור עמוק ובדיקה מיקרוסקופית, הנעשית ע"י הרופא וטרינר, מאפשר אבחון של הטפיל.
דמודקס הינו טפיל נפוץ ביותר בעור הכלב. הטפיל גורם לבעיות עור לרוב בגורים (עד גיל שנה) אם כי לעיתים פחות נפוצות גורם גם לבעיות בגיל מבוגר יותר.
למחלה שתי צורות:
הצורה המקומית – מאופינת במוקדים של קרחת, אודם, ללא גרד וללא דלקת. האזורים הנגועים הם: אף, שפתיים, סביב העיניים, רגליים ומתחת לסנטר.
הצורה המפושטת – מאופינת במוקדים של קרחת, קשקשים, אודם, דלקת ובמקרים כרונים ניתן לראות גם שינוי בצבע העור. צורה זו מפוזרת על פני כל הגוף.
מקור ההדבקה
ככל הנראה הטפיל מועבר מהאמא לגורים בימים הראשונים שלאחר ההמלטה ע"י מגע ישיר. כלבים רבים נושאים את הטפיל בעור ללא הופעת מחלת עור. הופעת מחלת העור לרוב קשורה לפגיעה תורשתית או נרכשת במערכת החיסון אוו למצב גופני לא טוב – נגיעות בתולעים, הזנה לא נכונה.
אבחון
מגרד עור עמוק ובדיקה מיקרוסקופית, הנעשית ע"י הרופא הוטרינר, מאפשר אבחון של הטפיל.
