מחזור החיים של תולעת הפארק.
כלב נגוע בתולעת הפארק מפריש ביצים של התולעת בצואה. חיפושיות הזבל שניזונות מצואת הכלבים ומחומר אורגני בולעות את הביצים ובתוך החיפושית בוקעות הביצים. כלב שאוכל זבל (שאריות מזון, צואה, או דברים שונים) בגינה, עלול לבלוע גם חיפושית כזאת. במידה והחיפושית הייתה נגועה- הכלב נדבק. הזחלים משתחררים במערכת העיכול של הכלב ומתחילים בנדידה דרך כלי דם ולבסוף מגיעים לדופן הושט. שם התולעים הופכות לבוגרות ומתחילות להטיל ביצים שיוצאות עם הצואה של הכלב- וכך הושלם מחזור החיים שלהן.
המחלה – תולעת הפארק.
תולעת הפארק עלולה לגרום לנזקים חמורים לכלב.
הזחלים הצעירים נודדים בגופו של הכלב דרך כלי דם וגורמים לפגיעה בדפנות שלהם. כך כלי הדם נחלשים ובמקרים מסוימים אפילו עלולים להיקרע. קרע של כלי דם מרכזי כגון אבי העורקים גורם למוות מיידי.
התולעים הבוגרות נמצאות בדופן הושט (צינור הבליעה) הגוף יוצר תגובה אליהן (גרנולומה) מעיין גידול, שעלול לגרום לקשיי נשימה ובליעה ובמקרים מסוימים אפילו להפוך לגידול סרטני.
מהם הסימנים שצריכים להדאיג אותנו?
כלב נגוע יכול להראות מגוון של סימנים. הסימנים הראשונים הם קשיי בליעה וקשיי נשימה. תסמינים נוספים הם: הקאות חוזרות, שלשולים, הפרשת ריר, ירידה במשקל, שיעולים, ובמקרים נדירים אפילו דימום פנימי,דימום זה עלול לגרום למוות מהיר של הכלב שלנו.
אז מה עושים?
להשתדל כמה שאפשר שהכלב האהוב שלנו לא יאכל ברחוב או בגינה כל מיני שטויות. דבר זה חשוב גם למניעת בליעה של גופים זרים, רעל או סתם מזון מקולקל שעלול לגרום להרעלת קיבה.
על מנת לצמצם את התפשטות המחלה יש לאסוף את צואת הכלבים ולהשליך לפח.
מכיוון שאין באפשרותנו למנוע לחלוטין הדבקה של הכלב, ואין חיסון כנגד המחלה הטיפול היחיד הוא זריקה פעם בשלושה חודשים. החומר המצוי בזריקה זו הורג את התולעים (אם קיימות) בגוף הכלב, ולא מאפשר לתולעים נוספות להתפתח. מומלץ להעניק לכלב זריקה פעם אחת בשלושה חודשים על מנת לשמור על רציפות היעילות של התרופה ולא לאפשר לביצים להתפתח לכדי תולעים.
